המזכירות המדעית של האקדמיה מקבלת אלפים רבים של פניות בכל שנה, למעלה מאלף פניות בחודש. פניות לא מעטות מתוכן מעלות סוגיות חברתיות שמעסיקות הציבור ויש להן גם פן לשוני. מקצתן מתגלגלות לפתחן של ועדות האקדמיה ומולידות בסופו של דבר החלטות – הן בדקדוק הן במינוח.
כך למשל לפני שנים אחדות קיבלנו פנייה ממי שמכהנת היום כנשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור. היא עמדה אז להתמנות למשנה לנשיא בית המשפט העליון וביקשה לברר מה צורת הנקבה של משנֶה. פנייתה זו הובילה את האקדמיה בסופו של דבר להחלטה שלפיה "אפשר ליצור צורות נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה, כגון 'ראש' – רֹאשַׁת ממשלה, ראשת עיר (בריבוי: רָאשוֹת עיר), 'משנֶה' – המשנָה לנשיא בית המשפט העליון (בריבוי: מִשְׁנוֹת)". היו שפירשו את ההחלטה הזאת כ"התחנפות" של האקדמיה למגמות הפמיניסטיות. אף כי אינני רואה פסול בהתחשבות במגמות פמינסיטיות, אני משוכנעת שההחלטה הזאת משקפת את דרכה של העברית מתוכה. כמדומתני שאין לנו שום מקרה בהיסטוריה של העברית שבו לא הותאם תואר התפקיד לנקבה כאשר אישה מילאה אותו, אלא שאך מעט נשים מילאו תפקידים בהיסטוריה ולכן הדוגמאות לכך מעטות.
שאלה נוספת שהטרידה רבים הייתה המילה 'חורג' לציון בן משפחה קרוב שאין עימו קשר ביולוגי. בדרך כלל אין האקדמיה ממהרת לקבוע חלופות למילים עבריות שירשנו מן המקורות, ואולם הצורך במקרה הזה גבר על העיקרון. אחרי דיונים ארוכים בוועדה למונחי המשפחה החדשה והמשפחה המשולבת שהוקמה במיוחד, אימצה הוועדה למונחי סוציולוגיה את הצעת הוועדה ההיא לקבוע 'שלוב' לצד 'חורג', והמונח אושר במליאת האקדמיה. אינני יודעת עד כמה נקלטו 'הבן השלוב' ו'האם השלובה' ודומיהם, אך מאז פחתו מאוד הפניות אלינו בעניין זה.
ומה על שולחננו היום? לא מכבר הגיעה אלינו פנייה מאחת מחברות הכנסת לקבוע את המילה 'זנאי' לציון צרכן זנות. בינתיים הסתפקנו בתשובה הזאת:
ראשית אין פסול לשוני בייחודה של המילה 'זנאי' למשמעות המבוקשת. המילה משמשת בספרות החדשה כנראה בעיקר במשמעות 'נואף' – בעקבות המילה הארמית 'זנאי' שבתלמוד הבבלי.
עם זאת הוספנו והסברנו כך:
לצד פעולת האקדמיה בתחום המינוח הרשמי מתרחשת כל העת התחדשות של העברית בתחום אוצר המילים ללא התערבותה של האקדמיה. […] תופעת ההתחדשות הטבעית נובעת לעיתים מחוסרים בשפה, לעיתים מצרכים ורצונות שיווקיים (כך הפכו בתי החולים למרכזים רפואיים, קופות החולים לשירותי בריאות וקבלני הבניין ל"בוני הארץ"). לעיתים קרובות מגמות חברתיות ופוליטיות משפיעות על השיח הציבורי, מְשַׁנות מונחים מְהַלְּכִים וטובעות מונחים חדשים. כך למשל הפכו ה'נכים' ל'אנשים עם מוגבלות', תופעת הפיגור השכלי השתנתה בהחלטת הכנסת ל"מוגבלות שכלית התפתחותית", וכיום רבים מדברים על "נשים בזנות" ולא על "זונות".
די בדוגמאות אלו כדי להבין שאת הכינוי 'זנאי' ל"צרכן זנות" טוב שיקדמו מי שעוסקים בעניין ולא מוסד אקדמי רשמי. מדובר בעניין חברתי, בסדר יום ציבורי, ולא בהחלטה אקדמית. אם בשיח הציבורי ובלשון החוק ישתמשו במילה הזאת היא תיקלט ותשמש.
אפשר לומר שתחום המגדר והיחסים הבין־אישיים מוביל בסוגיות החברתיות־לשוניות. המילה 'בעל' המטרידה רבות ורבים זכתה לתשובה מפורטת באתר האקדמיה, מילים כמו 'גרוש' ו'גרושה' עדיין מחפשות פתרון נוח יותר לבני ימינו; ובעיית המין הדקדוקי האופפת את דוברי העברית בכל אשר יפנו מעלה שאלות קשות בתקופה שבה יש אנשים המבקשים שלא להגדיר את מגדרם.
במקרים רבים אנחנו משיבים כפי שהדגמתי ששינויים בלשון טיבם וטבעם שהם צומחים מלמטה ואין לצפות מן האקדמיה שתקדם מגמה חברתית כזו או אחרת. במקרים אחרים השאלות מועברות לוועדות המתאימות ובמידת הצורך מתקבלות החלטות.
הדברים נאמרו בישיבת מליאה חגיגית שהתכנסה בבית נשיא המדינה בג' בסיוון תשע"ז, 29 במאי 2017.