רבים מתלבטים איך לכתוב: שירתתי או שירתי, השבתתם או השבתם.
שאלה זו עלתה בדיוני האקדמיה על כללי הכתיב המלא, וההכרעה הייתה לכתוב בתי"ו אחת: שירתי (שֵׁרַתִּי); השבתם (הִשְׁבַּתֶּם).
בנטיית הפעלים האלה חברו יחד התי"ו השורשית (שר"ת, שב"ת) והתי"ו של כינויי הגוף ־תי, ־תם וכדומה. בכתיב המנוקד בא במקרים האלה דגש המציין את קיומן של שתי תי"וים: שֵׁרַתִּי, שֵׁרַתָּ, שֵׁרַתְּ, שֵׁרַתֶּם, שֵׁרַתֶּן.
בלשון הדיבור רבים הוגים את שתי התי"וים האלה בנפרד – כגון sherateti. הגייה זו נחשבת לא תקנית. אשר לכתיב חסר הניקוד – בספרות העברית לדורותיה יש יסוד לכתיבה שירתתי בשתי תי"וים, ואולם כתיב זה יש בו כדי לאשר את ההגייה הלא תקנית. על כן קבעה האקדמיה שהכתיב התקני הוא בתי"ו אחת, ובמקרה הצורך מומלץ להוסיף ניקוד עזר: שירַתי, השבַּתם, מַתְּ (מצחוק).
הוא הדין בשורשים המסתיימים בנו"ן לפני סיומת המדברים 'נו', כגון הִתְחַתַּנּוּ, הֵבַנּוּ, דַּנּוּ. גם כאן הכתיב התקני הוא בנו"ן אחת: התחתנו, הבנו, דנו.