ראשית היכרותי עם אסתר גולדנברג הייתה באמצע שנות השמונים של המאה שעברה. הייתי אז דוקטורנט צעיר במחלקה ללשון העברית ונרשמתי לקורס שלה על מדקדקי ימי הביניים. ידע רב רכשתי בקורס הזה, אבל הדבר שבלט ביותר מהרגע הראשון היה ההתלהבות שלה — הנושא היה בנפשה ממש, וכשדיברה שכחה עולם ומלואו. אותי היא הצליחה להדביק בתובנותיה המעניינות […]

אגב קריאה ביצירתו של עגנון עוררו את תשומת ליבו של כותב המאמר כמה עניינים לשוניים.

בעקבות בקשה שהגיעה לאקדמיה לקבוע מחדש את גדרי המשמעות של המושגים שבכותרת ולהחליף את מקצתם מסביר כותב המאמר כי משמעותה של מילה אינה אלא זו שמקנים לה דוברי השפה, ואין מקום שהאקדמיה תתערב בכך.

המחבר עוסק ביחס שבין הבלשנות כמדע טהור ובין הנורמטיביזם, ומציע את המושג 'נורמטיביזם מפוכח'.