מונחים שאושרו באקדמיה בשנים תשע"ט–תשפ"א
הביטוי 'קפיצת הדרך' מצטייר בעיני רוחם של רבים כהתקדמות בצעדי ענק או בטיסה מהירה – כאילו ההולך קופץ ממקום למקום. אך את הביטוי המקורי שבספרות חז"ל מקובל יותר לפרש בדרך אחרת לגמרי.
שני ראיונות נדירים עם אהוד בן־יהודה ודולה בן־יהודה ויטמן – מצעירי ילדיהם של חמדה ואליעזר בן־יהודה – חושפים טפח מהחיים בביתו של מחיה השפה העברית.
ראיונות אלו הם חלק מאוסף ציפורה ואהרן בר־אדון לתולדות תחיית הלשון העברית בדיבור־פה שנמסר לאקדמיה ללשון העברית.
אהוד בן־יהודה
אהוד בן־יהודה (תרנ"ח–תשמ"ג, 1897–1983) היה בנם הרביעי של חמדה ואליעזר בן־יהודה, ואחיהם הצעיר של איתמר ושל ימימה – ילדיהם של אליעזר בן־יהודה ושל רעייתו הראשונה דבורה. אהוד בן־יהודה נולד בירושלים, ובבגרותו מילא תפקיד חשוב בהוצאה לאור של מילון בן־יהודה.
בשנת 1966 ריאיין אותו פרופ' אהרן בר־אדון. בריאיון שהוקלט תיאר אהוד בן־יהודה את הסביבה הלשונית של ילדותו, שהייתה לדבריו "מאוד לא עברית, ובעיקר ז'רגונית, יידית", ואת ההתפשטות ההדרגתית של העברית ביישוב החדש בארץ. עוד סיפר אהוד בן־יהודה על אוצר המילים המיוחד של המשפחה ועל התפקיד שלו ושל אחָיו בהנחלת העברית כצאצאי אליעזר בן־יהודה: "אבא היה גם נותן לנו עומס ידוע של מילים שהוא בינתיים חידש […] בעיקר הוא השתמש בנו בילדים להחדיר אותן הן לשוק, בין המבוגרים ובפרט בין הילדים".
להאזנה לקטעים מתוך הריאיון:
דולה בן־יהודה
דולה בן־יהודה ויטמן (תרס"ב–תשס"ה, 1901–2004) הייתה בתם החמישית של חמדה ואליעזר בן־יהודה. היא נולדה וגדלה בירושלים, חייתה שנים מספר באירופה, ולפני מלחמת העולם השנייה חזרה לארץ עם בעלה מקס ויטמן. בשנת 1948 עקרו השניים לארצות הברית וב־1970 חזרו לישראל.
בשנת 1981 ריאיין אותה פרופ' אהרן בר־אדון. בריאיון שהוקלט תיארה בן־יהודה ויטמן את העברית שהילכה בפי הוריה ואת הסביבה הלשונית בילדותה: "אסור היה לנו להשתמש במילים זרות, וחובה הייתה עלינו להשתמש במילים שבן־יהודה החְיה. […] לא אמרנו אוטו, כי אם אמרנו מכונית. לא אמרנו אוטובוס, כי אם ציבורית". עוד סיפרה על יחסו של אביה לאנשי העלייה הראשונה והשנייה, ועל דרכיו לעודד דיבור עברי: "היה תמיד מזוין בפתקים בכיסו, 'יהודי דבר עברית' או סתם 'דבר עברית' או 'דבר עברית והבראת', […] וכשהיה עובר ברחוב ושומע אדם מדבר שפה זרה, היה ניגש ומכניס לו זה […] בכיס מכנסיו". כמו כן סיפרה דולה בן־יהודה על מלחמת השפות ועל מקומו החשוב של אליעזר בן־יהודה בתחיית העם היהודי ולשונו, להשקפתה.
להאזנה לקטעים מתוך הריאיון:
ריאיון זה הוא חלק מאוסף ציפורה ואהרן בר־אדון לתולדות תחיית הלשון העברית בדיבור־פה שנמסר לאקדמיה ללשון העברית.
המילה כְּלוּם והצירוף שׁוּם דָּבָר מציינים בתודעתנו 'אַיִן' ו'אפס'. לכן יש התוהים אם בניסוחים כמו 'לא אכלתי כלום' או 'לא ביקשנו שום דבר' אין שלילה כפולה ומיותרת. אך לאמיתו של דבר גם 'כלום' וגם 'שום דבר' – שאותם ירשנו מלשון חז"ל – אינם מציינים שלילה.
הייתם יוצאים למלחמה על השפה העברית?
לפני קצת יותר ממאה שנה תלמידים שבתו ומורים התפטרו – הכול כדי להבטיח שהעברית תהיה שפת הלימודים!
רגע לפני הקמת 'הטכניון', המוסד הראשון ללימודים גבוהים בארץ, פרצה ביישוב העברי בארץ ישראל "מלחמת השפות".
הסיבה: הגוף המנהל של הטכניון החליט שהלימודים בו ובבית הספר התיכון הסמוך לו יתקיימו בגרמנית, ולא בעברית. בני היישוב החדש התנגדו להחלטה ויצאו למאבק למען השפה העברית. תלמידים שבתו והפגינו, ומורים רבים התפטרו מתפקידם.
בני היישוב העברי הבינו שאם הם רוצים לחנך דור שיוכל ללמוד גם באוניברסיטאות ובמוסדות ההשכלה הגבוהה בעברית, קודם כול יהיה עליהם להקים מערכת חינוך תיכוני עצמאית שבה תשמש רק השפה העברית. בית הספר הראשון שהוקם במערכת זו היה בית הספר הריאלי העברי בחיפה.
המאבק הצליח!
מייד לאחר הקמת בית הספר הריאלי, מנהלי הטכניון נכנעו והודיעו ששפת ההוראה הראשית בטכניון תהיה העברית.
מלחמת השפות, שפרצה בשנת 1913 (תרע"ג), הייתה המאבק החשוב הראשון של היישוב העברי, והיא סללה את הדרך למאבקים נוספים שעיצבו את זהותו הלאומית העצמאית של היישוב.
מאוספי הספרייה הלאומית
תרמ"ז–תשי"ט, 1887–1959
- נבחר לחבר־יועץ בכ"ה בכסלו תשט"ו.
- חבר ועד הלשון משנת תרצ"ה.
- היה חבר ועדת הדקדוק וחבר הוועדות למונחי הרפואה והפסיכולוגיה.
אפרים פורת, יליד דינובוז שבפולין, הגיע ארצה בשנת 1909 ולמד בבית המדרש העברי למורים בירושלים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לאירופה ולמד באוניברסיטאות של פראג, ברלין וגיסן, וקיבל תואר דוקטור. א' פורת היה מורה ומנהל בית המדרש למורים ביאסי ברומניה ומורה בגימנסיה "תרבות" בסורוקי (בסרביה) ובצ'רנוביץ' (בוקובינה). בשנת 1935 חזר לארץ והתיישב בירושלים.
עיקר עבודתו במחקר הלשון: מהדורה מדעית של פירושי אברהם אבן עזרא למקרא, שממנו נדפסו רק דפים לדוגמה. ספרו "לשון חכמים – לפי מסורות בבליות שבכתבי־יד ישנים" יצא לאור מטעם ועד הלשון העברית.
בח' בסיוון תשפ"ב (7 ביוני 2022) התקיים בחצר האקדמיה ללשון העברית ערב עיון מיוחד לזכרם של שני אישים שזכות של ממש להם בתחיית העברית שבפינו:
- נשיא ועד הלשון העברית הרופא ד"ר אהרן מאיר מזי"א
- המילונאי, העורך והמתרגם ראובן אלקלעי
לצפייה בערב העיון:
האירוע נפתח בדברי ברכה מפי נשיא האקדמיה ללשון העברית פרופ' משה בר־אשר, ואחריו דיברו נציגי המשפחות.
המשורר וחבר האקדמיה פרופ' מירון איזקסון, נינו של ד"ר מזי"א, שיתף בהרהוריו על השאלה כיצד אפשר להתגעגע לאדם (במקרה זה סבא רבא) שלא פגשת.
אבי אלקלעי, בנו של ראובן אלקלעי, שיתף את הקהל מאוצרות ההומור והשנינות של אביו.
חוקר הלשון ועובד האקדמיה ד"ר יעקב עציון הרצה על חידושי המילים של מזי"א (מחידושיו: כַּלֶּבֶת, שָׁנִית, טַפִּיל) ושל אלקלעי (מחידושיו: צֶנַע, דּוֹבֵר, מְתַאֲבֵן), והשווה את דרכיהם בחידושי המילים לדרכם של מחדשים אחרים, ובראשם אליעזר בן־יהודה.
את הערב חתמה הבלשנית סמדר ברק, אשר חיברה את שני ספרי הביוגרפיה:
- חמש עטרות – על הד"ר אהרן מאיר מזיא "רופא הלשון העברית";
- אוֹצֵר המילים – סיפור חייו של המילונאי ראובן אַלקלעי.
ברק סיפרה על חוויותיה האישיות בכתיבת הביוגרפיות, על דרכי איסוף החומר ועל הכרעות העריכה. הרצאתה לוּותה בתצלומים ישנים וקסומים שהמחישו את התקופות שבהן פעלו היוצרים.
את האירוע הנחתה תמר קציר מן המזכירות המדעית, והוא לוּוה בנגינת החליל המופלאה של ניר שחל.
[slideshow_deploy id='63744']
(מזכה לתמונות ולצילום ערב העיון: יריב דגן)
מה מקור הביטוי 'כור מחצבתו' ומה משמעותו? אילו גרסאות חלופיות יש לו? מה הקשר לאברהם אבינו, שרה אימנו וישעיהו הנביא? ואיך הצליח זוהר להפתיע את תמר?
מה מקור הצירוף 'ראשו ורובו'? מהי 'הושענא חבוטה'? מה עושים באתרוגים אחרי החג, ומה הקשר לפוליטיקה הישראלית?
(לזכר ד"ר ניסן נצר)
טקס הנחת אבן היסוד לבית האקדמיה נערך ביום י"ב באייר תשט"ז, 23 באפריל 1956. בטקס השתתפו חברי האקדמיה, שרי הממשלה, ראשי ההסתדרות הציונית בארץ ובתפוצות, באי כוח האוניברסיטה העברית ומוסדות מידע וכלכלה, נציגי הקרן האמריקאית למוסדות תרבות בישראל ואישי הציבור. פתח וניהל את הטקס נשיא האקדמיה ללשון העברית הפרופ' נ"ה טור־סיני.
תמונות מטקס הנחת אבן היסוד (צילום: יהודה אייזנשטרק)
מגילת היסוד לבית האקדמיה
מגילת היסוד לבית האקדמיה ללשון העברית על שם שמחה־זאב ומלכה זלצמן בקריית האוניברסיטה העברית בירושלים נחתמה בטקס הנחת אבן היסוד. בטקס השתתפו חברי האקדמיה, שרי הממשלה, ראשי ההסתדרות הציונית בארץ ובתפוצות, באי כוח האוניברסיטה העברית ומוסדות מידע וכלכלה, נציגי הקרן האמריקאית למוסדות תרבות בישראל ואישי הציבור. פתח וניהל את הטקס נשיא האקדמיה ללשון העברית הפרופ' נ"ה טור־סיני.
החתומים על המגילה
- נ"ה טור־סיני – נשיא האקדמיה
- שמחה־זאב זלצמן
- מלכה זלצמן
- יעקב כהן – משורר, סגן נשיא האקדמיה
- בנימין מזר – נשיא האוניברסיטה העברית
- זלמן ארן – שר החינוך והתרבות
- בן־ציון דינור – שר החינוך והתרבות בממשלה השישית, יו"ר יד ושם
- זלמן שזר – שר החינוך והתרבות בממשלה הראשונה
- חיים הזז – סופר, חבר האקדמיה
- זאב בן־חיים – חבר האקדמיה
- יוסף קלוזנר – חבר האקדמיה, נשיאו האחרון של ועד הלשון
- גרשון אגרון – ראש עיריית ירושלים
- משה בוקשטיין
- משה טורטשינר
- שמואל ייבין – חבר האקדמיה
- יוסף יואל ריבלין – חבר ועד הלשון והאקדמיה
- ברל לוקר – יו"ר הנהלת הסוכנות
- צבי גלס
- יוסף טור־סיני
- אליעזר מנור – המנהל האמרכלי של האקדמיה.
