[contact-form-7 id="43718" title="ישלי שאלה"]
בישיבתה של האקדמיה ללשון העברית בא' בשבט תש"ף, 27 בינואר 2020 (ישיבה שסו), אושרה רשימה של שמות כוכבי־ים, קיפודי־ים ומלפפוני־ים, אושרו מונחים יחידים והתקבלו כמה החלטות בדקדוק.
הוועדה לזואולוגיה של האקדמיה הביאה לאישור רשימה חדשה, והפעם שמות לבעלי חיים ימיים מן המערכה הקרויה קווצי העור (קְווּצֵי־ מן המילה קוֹץ). ברשימה כמאתיים שמות של כוכבי־ים, קיפודי־ים ומלפפוני־ים. בין השמות: כיפת־קוצים אילתית, עֶפרונן משולש (בשל הקוצים דמויי העפרונות), מַטבעון ים־סופי, קיפוד־קט בֵּיצני, פתילעת אדמדמה (מלפפון־ים מוארך – השם הוא הֶלחם של פתיל ותולעת). לרשימה המלאה
עוד אישרה מליאת האקדמיה מונח מטעם הוועדה למונחי בריאות הציבור: תחת סף הגילוי ובקיצור תת־סיפי תמורת undetectable – המונח משמש למשל לציון תוצאה של בדיקת עומס נגיפי של HIV או צהבת, ותוצאה כזו פירושה שהנבדק אינו מדביק. לצד מונח זה נקבע גם לא בר־גילוי להקשרים אחרים, כגון בדיקות לגילוי גידול סרטני.
האקדמיה אימצה מונחים שכבר משמשים אנשי מקצוע:
- אִילָנַאי – אדם העוסק בטיפוח עצים ובטיפול בהם; השם המופשט הוא אִילָנָאוּת (באנגלית: arboriculture).
- מִצְהָר (מֵרִידְיָאן) – באסטרונומיה לציון מעגל דמיוני העובר דרך הקטבים השמימיים והזֵנית של הצופה. בתחום הגאוגרפיה משמש המונח 'קו אורך'.
בשני מקרים החליטה האקדמיה לשנות את צורת המונח שנקבע בעבר:
- נֶתֶר אִכּוּל (סודה קאוסטית) – במקום נֶתֶר מְאַכֵּל, כדי למנוע הטעיית הציבור במקרה שהמונח אינו מנוקד (נתר מאכל).
- דִּלְגִּית (חבל קפיצה) – בחיריק לפי הרווח בציבור, במקום הצורה דַּלְגִּית (בפתח) שנקבעה לראשונה במילון למונחי התעמלות משנת תרצ"ז (1937).
מליאת האקדמיה אישרה גם את המונחים שנקבעו במיזמים עם גורמי חוץ:
- הֶסְכֵּת – פודקאסט (עם תאגיד השידור הישראלי)
- חוּפשוֹן – אפטר (עם דובר צה"ל וגלי צה"ל)
- שׁוֹפֵט מָסָךְ, שיפוט מסך – VAR (עם איגוד שופטי הכדורגל ועוד)
בתחום הדקדוק אישרה האקדמיה כמה החלטות הנוגעות לניקוד ולצורתן של מילים:
- דגש חזק במילים ובשמות לועזיים לאחר אותיות מש"ה: לאחר אותיות מש"ה מסומן דגש חזק באות הראשונה של מילים ושמות לועזיים כבמילים עבריות, למעט בפ"א רפה ובכ"ף רפה, לדוגמה הַגּ'וּנְגֶּל, מִגָּ'קַרְטָה, הַזָּ'קֵט, הַצִּ'יטָה, שֶׁצֶּ'כְיָה, מִתּ'ור אבל הַפַנְטַזְיָה, מִפִינְלַנְד, הַכְרוֹנִי (לצד הַכְּרוֹנִי).
- הורחב כלל ג מכללי הקמץ: קמץ לאחר שווא נע באמצע המילה (ובכלל זה לאחר רצף שוואים) מתקיים בנטייה. למשל: דֻּבְדְּבָן דֻּבְדְּבָנֵיכֶם, לִוְיְתָנִים לִוְיְתָנֵיהֶם, שַׁלְשְׁלָאוֹת שַׁלְשְׁלָאוֹתֵיהֶם, דְּיוֹקָן דְּיוֹקְנָאוֹת דְּיוֹקְנָאוֹתָיו, מֵירְכָה מֵירְכָאוֹת מֵירְכָאוֹת־.
- האקדמיה חזרה בה מן ההחלטה להבחין בין גרגר לגרגיר. לפי ההחלטה המעודכנת שתי הצורות גַּרְגֵּר (ברבים גַּרְגְּרִים) או גַּרְגִּיר משמשות בשימוש הכללי (אבל שם הצמח הוא גַּרְגֵּר בלבד).
- הוחלט לאמץ את הניקוד צַבָּר בפתח ודגש, המשקף את ההגייה הרווחת, במקום צָבָר – כפי שנוקד שם הצמח בכל המילונים עד היום.
ההחלטות בדקדוק פורסמו באתר – ראו כאן. ההחלטות במינוח פורסמו באתר המונחים.
על דבר שהכשיל אותנו אנו אומרים שהוא "היה בעוכרינו". עוכרינו הם 'השונאים שלנו', והכוונה שהדבר הצטרף כביכול אל שורות שונאינו ופעל כמותם לרעתנו. מה הקשר לבת יפתח? מי בתנ"ך 'כונה עוכר ישראל'? ואיזו תופעה מעניינת יש בשורש עכ"ר בקשר שבין לשון המקרא ללשון חז"ל?
מלגת האקדמיה ללשון העברית על שם ראובן אוחנא מוענקת בתרומת אלמנתו ד"ר סימון מרג'ן־אוחנא ובני המשפחה להנצחת זכרו.
בשנת תשפ"ד הגישו מועמדוּת למלגה שנים־עשר סטודנטים וסטודנטיות ממרבית האוניברסיטאות בארץ. חברי ועדת המלגה בשנה זו היו סגן נשיא האקדמיה פרופ' יוסף עופר, חברת האקדמיה הסופרת גיל הראבן וד"ר סימון אוחנא.
הוועדה בחרה ארבעה מועמדים מצוינים בעלי יכולות אקדמיות מובהקות, שאיפה להצלחה ומצוינות וכן נסיבות חיים המצדיקות קבלת מלגה. ואלו הזוכות והזוכים לשנת תשפ"ד:
- מר נתן אוזן, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב;
- מר רועי לוי, האוניברסיטה העברית בירושלים;
- גב' תסנים עאבדין, האוניברסיטה העברית בירושלים;
- גב' שדמה שני שאולוף, אוניברסיטת בר־אילן.
אנו מקווים כי המלגה תשמש מנוף להמשך התפתחותם בתחום הלשון בעתיד.
- נבחר לחבר־יועץ בשנת תש"ן
- נבחר לחבר בשנת תשנ"ז
יעקב זוסמן נולד בי"ח באלול תרצ"א (1931) בבודפשט. הוא עלה ארצה בתש"ט, למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים תלמוד והיסטוריה של עם ישראל וסיים את עבודת הדוקטור בנושא "סוגיות בבליות לסדרים זרעים וטהרות" בשנת תש"ל. זוסמן הוא פרופסור אמריטוס בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.
תחום עיסוקו המדעי: חקר ספרות חז"ל.
מפרסומיו
- "שני קונטרסים בהלכה מאת ר' משה בוטריל", קבץ על ידו (טז, תשכ"ו), עמ' 342-269
- "כתובת הלכתית מעמק בית שאן – סקירה מוקדמת", תרביץ מג (תשל"ד), 158-88
- ברייתא ד'תחומי ארץ ישראל'", תרביץ מה (תשל"ו), עמ' 257-213
- "ושוב לירושלמי נזיקין", מחקרי תלמוד א (תש"ן), עמ' 134-55
- "חקר תולדות ההלכה ומגילות מדבר־יהודה", תרביץ נט (תש"ן), עמ' 76-11
- "פרקי ירושלמי", מחקרי תלמוד ב (תשנ"ג), עמ' 283-220
- "מבוא", תלמוד ירושלמי מהדורת האקדמיה ללשון העברית, ירושלים תשס"א, עמ' ט-לז
- "פירוש הראב"ד למסכת שקלים?", מאה שערים – עיונים בעולם הרוחני של ישראל בימי הביניים לזכר יצחק טברסקי, ירושלים תשס"א, עמ' 170-131
- "תורה שבעל־פה פשוטה כמשמעה", מחקרי תלמוד ג (תשס"ה), עמ' 384-209
קישורים
בחירות לחברים יועצים (י' זוסמן), אקדם 11, עמ' 1
קישורים חיצוניים
מהדורת המשנה בהוצאת האקדמיה ללשון העברית מותקנת על פי כתב יד קאופמן (50A) – הידוע ומוחזק ככתב היד הטוב ביותר של המשנה.
במהדורה שלפנינו מובא נוסח המשנה של סופר כתב היד בציון כל הגהותיו, עם העתקה מדויקת ומדוקדקת של הניקוד אשר נוסף על כתב היד בזמן מאוחר יותר. סדר המסכתות הוא כסדרן בכתב היד. חלוקת ההלכות היא על פי כתב היד, אך לתועלת המעיינים הותאמה חלוקת ההלכות גם לזו המקובלת בכל הדפוסים.
כעת במחיר 160 ש"ח בלבד – לרכישה
[interaction id="5f97f9955df53a9a918f1eb6"]
יהושע בלאו, נשיאהּ השלישי של האקדמיה ללשון העברית, נולד בכ"ז באלול תרע"ט (22 בספטמבר 1919) ונפטר בב' במרחשוון תשפ"א (20 באוקטובר 2020) והוא בן 101 שנים. הוא כיהן כנשיא האקדמיה בשנים תשמ"א–תשנ"ג, היה עורך כתב העת המדעי "לשוננו" (תשמ"א–תשנ"ט), וישב בראש ועדת הדקדוק של האקדמיה (תשנ"ג–תש"ע).
בלאו נולד בקלוז', טרנסילווניה. בשנים תרצ"ז–תרצ"ח הוא למד בבית המדרש לרבנים בווינה ובאוניברסיטת וינה. בשנת תרצ"ח עלה לארץ והמשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת תש"י קיבל תואר דוקטור על מחקרו "דקדוק הערבית היהודית של ימי הביניים".
יהושע בלאו היה פרופסור בחוג לשפה ולספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. לימד לשון עברית ובלשנות שמית באוניברסיטת תל אביב בשנים, היה חבר האקדמיה הלאומית למדעים, חבר כבוד בחברה האסייתית המלכותית, חבר האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, חבר מכותב באקדמיה הבריטית והנשיא הראשון של החברה לערבית־היהודית. הוא אף היה יושב ראש המועצה המדעית של יד יצחק בן־צבי.
יהושע בלאו קיבל פרסים רבים, ובהם פרס ישראל לשנת תשמ"ה, פרס בן־צבי לשנת תש"ם ופרס רוטשילד לשנת תשנ"ב. הוא קיבל את מדליית זאב בכר מן האקדמיה הלאומית בהונגריה ואת מדליית מרק לידזברסקי מן החברה המזרחנית הגרמנית. בתשס"א קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהמכון לשפות וספרויות המזרח באוניברסיטת פריז. בתשס"ב (2002) קיבל את אות יקיר ירושלים. בתשס"ד (2004) נבחר לנשיא כבוד של האגודה לחקר הערבית הבינונית.
עד יומו האחרון עסק בלאו במחקר ופרסם מפרי מחקרו. בשנים האחרונות יצאו לאור כמה ספרים ומחקרים, ובהם "הערבית־היהודית הקדומה בכתיב פונטי: טקסטים משלהי האלף הראשון" חלק א, תשע"ז (עם סיימון הופקינס; החלק השני הושלם בימי הקורונה ועומד להימסר לדפוס), "רב סעדיה גאון במוקד של פולמוס בין־רבני בבגדאד: ספר הגלוי של הגאון ושני השגות של מבשר הלוי עליו", מהדורת י' בלאו וי' יהלום, תשע"ט; "עיונים בתרגום רב סעדיה גאון לתורה", כרך א, בראשית, תשע"ט (הכרכים לשאר החומשים נמצאים בדפוס).
* * *
את החיבה לדקדוק גילה בלאו בגיל שש – כפי שסיפר בריאיון לסמדר רייספלד בעיתון "הארץ" בספטמבר 2018:
"כשהייתי בן שש, אבא נכנס ושאל אם אני רוצה ללכת לגן או לבית ספר. אמרתי, 'בית ספר'. כשחזרתי הביתה אבא שאל, 'איך היה?' אמרתי: 'מעניין מאוד'. שאל 'מה היה?' אמרתי: 'דקדוק'. אבא החוויר כי היה בן אדם נורמלי, ואמר 'מחלת רוח'. והינה, כל חיי אני מתפרנס ממחלת הרוח הזאת. אני פשוט אוהב את זה".
על תחילת דרכו כמורה סיפר בלאו באותו הריאיון:
"כשהגענו לארץ חיפשתי עבודה. הייתי ביישן ופחדתי להיות מורה ולעמוד מול כיתה, ולכן פניתי לנוטרות. באתי למשרד להירשם, וביקשו תמונה. כיוון שלא הייתה עימי תמונה, אמרו 'לך הביתה להביא'. כשנכנסתי הביתה צלצל הטלפון מאחד מבתי הספר, ואמרו שזקוקים למורה לערבית. זו הייתה נקודת המפנה של חיי. וזה הלקח שאני מפציר בכם ללמוד: לעולם אל תסתובבו עם תמונה שלך בכיס. לולא חזרתי הביתה להביא את התמונה המבוקשת, לא הייתי נעשה מורה לערבית ולא היה קורה כל מה שבא בעקבות זה".
על תרומתו של בלאו לחקר העברית ולפעילות האקדמיה כתב חנוך גמליאל:
במחקר העברית תרם בלאו בעיקר בתחום הבלשנות ההיסטורית, בעיון בתולדות העברית בתחומי ההגה והתצורה, ובשינויים שעברו על לשוננו בתקופות קדומות ועד לשלבים מאוחרים. תמצית מסקנותיו משוקעת בספרו תורת ההגה והצורות של לשון המקרא, שהוא הבסיס ללימוד הנושא הזה, והשאר מפוזר בספריו ובמאמריו הרבים בתחום, ומקצתם כונסו בשנים האחרונות בכמה ספרים [עיונים בבלשנות עברית].
[…] בלאו היה פעיל מאוד בהכוונת לשון ימינו. משך כמעט עשרים שנה עמד בראש ועדת הדקדוק של האקדמיה. עשרות שנות פעילותו באקדמיה ללשון ניכרות היטב בהחלטותיה ובמעשיה.
ראו עוד
פרופ' בלאו משוחח עם גבריאל בירנבאום וסיני תוראן
מפרי עטו של פרופ' יהושע בלאו באתר האקדמיה
- "העברית והערבית" מאת יהושע בלאו
- "על מחקר הערבית היהודית" מאת יהושע בלאו, אקדם 6, עמ' 4
- על הספר תורת ההגה והצורות של לשון המקרא
- תורת ההגה והצורות של לשון המקרא, אקדם 42, עמ' 2
- על הספר תחיית העברית ותחיית הערבית הספרותית
- מילון לטקסטים ערביים-יהודיים מימי הביניים, אקדם 33, עמ' 8
על פרופ' יהושע בלאו
- קורות חייו ורשימת פרסומיו של יהושע בלאו
- דברים לזכרו של פרופסור בלאו ז"ל מאת חנוך גמליאל
- דברי פרדה של פרופ' משה בר־אשר במלאת שלושים למותו של פרופ' בלאו
קישורים חיצוניים
בארצנו מעוטת הגשמים יש כיום הרבה שמות פרטיים מתחום המים: מַעְיָן (בלי ניקוד – מעיין), אֲגַם, אֶשֶׁד, בְּאֵרִי, גַּל, פֶּלֶג, רָבִיב, אָפִיק, וגם יָם, נָהָר, נַחַל, מָטָר ועוד. כל אלה מילים מקראיות, אך השימוש בהן בתור שמות פרטיים החל רק בדורות האחרונים. רוב השמות האלה ניתנים לבנים וגם לבנות.
גם השם יוּבַל שייך כמובן לתחום המים. שם זה ניתַן לבנים כבר בשליש הראשון של המאה העשרים, ומשנות השמונים (לכל המאוחר) הוא החל לשמש גם שם לבנות.
מניין לנו שם זה? המילה יוּבַל היא מילה יחידאית במקרא – הנזכרת בברכה יפה מדברי הנביא ירמיהו:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי (יז, ז–ח).
המילה יוּבַל נתפרשה במשמע 'פלג מים' על פי ההקשר בפסוק ועל פי שורשה יב"ל – לציון הובלת המים.[1]
ואולם לשם המודרני יובל יש מקור נוסף: שמו של אחד מבני לֶמֶךְ מאשתו עדה ואחיו של יָבָל: "וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל, הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל, הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" (בראשית ד, כ–כא).[2] השם מנוקד בקמץ – אך ייתכן שקמץ זה נובע מצורת הפסק.
גיזרונם של שני השמות יָבָל ויוּבָל אינו ברור. לכאורה אפשר ששניהם קשורים למים – יוּבַל כמו בדברי ירמיהו, ויָבָל כמו בצירוף "יִבְלֵי מַיִם" (ישעיה ל, כה; מד, ד). ואולם שמות פרטיים שהם מיסודם מילים המציינות צורות וגורמים גאוגרפיים לא היו מקובלים בעולם המקרא.[3]
עוד היה אפשר לשער שהשם יוּבַל הוא צורת עתיד סביל מן השורש יב"ל (סביל פנימי של בניין קל או הופעל); אלא ששמות שיש בהם רכיב פועלי הם לרוב שמות תאופוריים, והפועַל בהם אינו סביל, שהרי הוא מציין פעולה של האל.[4]
היו ששיערו ששני השמות יָבָל ויוּבָל קשורים למילה יוֹבֵל במשמעות אַיִל: יָבָל – על שם הכבשים והאֵילים שהוא מגדל ("מִקְנֶה"),[5] ויובל – מייסד תחום הנגינה, על שם יוֹבֵל במשמעות 'קרן האיל'.
כאמור, בימינו השם יובל ניתן בעיקר בזיקה למים, אך יש הבוחרים בו בגלל הזיקה לנגינה, אומנותו של יובל המקראי.
__________________________
[1] אף המילה המקראית יְבוּל קשורה לאותו השורש: כשם שהשדה מֵבִיא תְּבוּאָה (משורש בו"א) – כך הוא מוֹבִיל יְבוּל (משורש יב"ל).
[2] שם אחִיהם של יבל ויובל, בנו של למך מאשתו האחרת צִלָּה, היה תּוּבַל־קַיִן, "לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" (בראשית כ, כב). השם תובל דומה לשמות יבל ויובל, ולכאורה גם הוא יכול להיגזר משורש יב"ל, ואולם לדעת הבלשן חיים רבין שני חלקי השם תובל וקין פירושם 'נַפָּח', והם קשורים למקצוע שתובל־קין עסק בו.
[3] השם הפרטי פֶּלֶג, משושלת שֵׁם בן נח, מן הסתם אינו קשור לפלג מים. במקרא עצמו נדרש השם: "כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ" (בראשית י, כה).
[4] ואכן הוצע שהשם יָבָל הוא שם תאופורי שבו פועל מן השורש יב"ל בבניין קל – מעין 'האל הוביל', בדומה לשם נָתָן המתפרש כשמות יהונתן ונתנאל, במובן 'האל נתן'. במחקר מקובל ששמות בעלי יסוד פועלי שלא נזכר בהם שם האל גם הם ביסודם שמות תאופוריים שהתקצרו.
[5] חיזוק להשערה זו בא מתרגום השבעים שבו במקום 'יבל' בא התעתיק יוֹבֵל.
מלגת האקדמיה ללשון העברית על שם ראובן אוחנא מוענקת בתרומת אלמנתו ד"ר סימון אוחנא ובני המשפחה להנצחת זכרו.
בשנת תשפ"ה הגישו מועמדוּת למלגה עשרים ושלושה סטודנטים וסטודנטיות מכל האוניברסיטאות ומכלל התארים. חברי ועדת המלגה בשנה זו היו סגן נשיא האקדמיה פרופ' יוסף עופר, חברת האקדמיה הסופרת גיל הראבן וד"ר סימון אוחנא.
הוועדה בחרה ארבעה מועמדים מצוינים בעלי יכולות אקדמיות מובהקות, שאיפה להצלחה ולמצוינות ונסיבות חיים המצדיקות קבלת מלגה. הזוכות והזוכים לתשפ"ה הם:
גב' אורלי מלסה, אוניברסיטת תל־אביב
מר בנימין אייזנברג, האוניברסיטה העברית בירושלים
גב' נטע לוירר, האוניברסיטה העברית בירושלים
גב' שיר גוטליב, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב
אנו מקווים כי המלגה תשמש מנוף להמשך התפתחותם של הזוכים בתחום הלשון.