אסתר שפירא הייתה הגננת העברייה הראשונה. בכוח נחישותה ובכישרונה העמידה דור של דוברי עברית והכשירה גננות עבריות.

לחינוך העברי בארץ ישראל הייתה תרומה מכרעת לתחיית השפה העברית. המורים העבריים הראשונים ראו בעבודת ההוראה ייעוד לאומי נעלה וקיבלו על עצמם להפיץ את העברית החיה גם מחוץ לכותלי בתי הספר.

אנחנו מזמינים תלמידים, מורים וגם הורים לצחצח את לשונם בכמה חידודי לשון, להעשיר את אוצר המילים ולאתגר את עצמם בחידון המוקדש לשנת הלימודים החדשה.

מה המשותף לשלושה משפטים שהתגלו בכתבי יד מן הגניזה הקהירית?

בילקוט הראשון המוכר לנו היו דווקא אבנים, כמסופר על דוד לפני מלחמתו בגלית: "וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל, וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט" (שמ"א יז, מ).

צירוף המילים 'בית ספר', המוכר לכל ילד, היה מוכר גם לילדים שחיו בתקופת חז"ל. בית הספר נזכר במשנה ובתוספתא, ובתלמודים אף מסופר על תולדותיו.

המילים המוכרות 'שלום כיתה אָלֶף' מקבלות את פניהם של הילדים הרכים ביומם הראשון בבית הספר. אך לקשר בין אָלֶף ללימוד שורשים עמוקים הרבה יותר.

על המילים והצירופים: עיטוי, שומרן דפים, קטע עלום ושאלת ברירה.

על המילים מַצְבֵּעַ, מַדְגֵּשׁ, מְחִיקוֹן ותַצְרֵף.

נשאלנו מדוע מכנים את הכיתות בבית הספר התיכון 'חמישית', 'שישית', 'שביעית' ו'שמינית', והרי ה'חמישית' (כיתה ט') היא הכיתה הראשונה.

הפרק מתאר את התארגנותם של המורים שלימדו בעברית ואת תרומתם המכרעת להתפתחות הדיבור העברי בארץ ישראל בארץ בראשית המאה העשרים.