תשעה באב

הביטוי שנאת חינם מוכר מן התלמודים. על פי המסורת שנאת חינם הייתה מהגורמים לחורבן בית המקדש: "אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם" (בבלי יומא ז ע"ב). שנאת חינם נחשבת לאווירה חברתית עכורה במיוחד ועל כן נתקבע המנהג להרבות בעיסוק בהּ ובדרכים לתיקונה לקראת תשעה באב.

הצירוף 'בכייה לדורות' מתאר דבר שתוצאותיו השליליות יימשכו זמן רב. מקור הצירוף במדרש חז"ל, והוא קשור לחטא המרגלים וגם לתשעה באב.

'בכייה לדורות' הוא כינוי למעשה (או לחוסר מעש) אשר גורם נזק חמור לטווח הארוך, דבר שעתידים להצטער עליו לזמן רב. מה מקור הביטוי ומה הקשר שלו לתשעה באב?

אדם מן היישוב השומע את המילה "מנגינה" מן הסתם חושב על צלילים ערבים לאוזן המתחברים להם יחד – אך מקורה של המילה הוא דווקא בהקשר עצוב וכואב.

המילה כותל מופיעה בעברית המקרא פעם אחת בלבד: "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים). לעומתה המילה קיר מצויה יותר משבעים פעם.

המילים 'צום' ו'תענית' מציינות שתיהן הימנעות מאכילה ושתייה. ההבדל העיקרי ביניהן הוא ברובד הלשון: המילה צוֹם רגילה למדי במקרא, ואילו המילה תַּעֲנִית רווחת בעיקר למן תקופת חז"ל.

על המילים: מְשׂוֹשׂ, פְּדוּת, אֲרוּכָה וקִמְעָה.

ממגילת איכה ירשנו כמה פעלים, מילים וביטויים ייחודים. כאן נספר על ארבעה: הֵעִיב, מְרוּדִים, מְגִנַּת לֵב, הִכְפִּישׁ.

ניבים וצירופי לשון מן הרווחים בלשוננו היום מקורם במגילת איכה. אך לא תמיד זהה משמעות הניב או הצירוף בשימוש הלשון היום עם משמעותו המקורית במגילה.