יום הכיפורים

כיצד שיבוש של מילה לטינית התגלגל לרוב נוסחי המשנה וגם לאחד הפיוטים המזוהים ביותר עם הימים הנוראים – "ונתנה תוקף"?

במהדורות החדשות עולה מפעם לפעם המילה חרם בהקשר של נידוי חברתי. עיון במקורות מלמד על משמעויות שונות של המילה. והאומנם יש קשר בין חרם לשם ההר הגבוה בישראל?

לקראת יום הכיפורים יש המאחלים 'חתימה טובה' ויש המאחלים 'גמר חתימה טובה'. ההבדל בין האיחולים האלה הוא בעיקר הבדל של מסורות.

בפיוט הנאמר בליל יום כיפור "כי הנה כחומר ביד היוצר" באים דימויים שונים של האדם הנתון לעיצובו של האל – "כחומר ביד היוצר". הבית השלישי פותח במילים "כִּי הִנֵּה כַהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח" – ככל הידוע זה המקור הקדום ביותר למילה 'הגה' במשמעות המוכרת כיום לציון הכלי להכוונת המכונית.

בלשון ימינו הפועל הרגיל הוא סָלַח, ואילו הפועל מָחַל משמש בעיקר בלשון הגבוהה ובצירופים כגון 'מחל על כבודו', 'מָחוּל לך'. הביטוי "סליחה ומחילה" – שמשתמשים בו לשם הדגשה – לקוח מן התפילה: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר סְלִיחָה וּמְחִילָה".

'בֵּין כֵּסֶה לְעָשׂוֹר' הוא כינוי מליצי שניתן בימי הביניים לתקופת הימים שמראש השנה ועד יום הכיפורים.
מהו כֵּסֶה ומהו עָשׂוֹר?

המילים 'צום' ו'תענית' מציינות שתיהן הימנעות מאכילה ושתייה. ההבדל העיקרי ביניהן הוא ברובד הלשון: המילה צוֹם רגילה למדי במקרא, ואילו המילה תַּעֲנִית רווחת בעיקר למן תקופת חז"ל.

לפי דעה אחת הפועל כיפר מציין ביסודו מירוק, קינוח (ניגוב) והסרה. לפי הדעה האחרת המשמע המקורי של כיפר הוא כיסה והסתיר כמשמעו של השורש כפ"ר בערבית.

על המילים אֲרֶשֶׁת, הוֹחִיל, קִיקְיוֹנִי.

בסדר עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים המתואר בספר ויקרא נאמר: "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת – גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל". כיצד מתפרשת המילה עֲזָאזֵל?

בפיוט הידוע 'ונתנה תוקף' נאמר: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". מדוע משמשת צורת הזכר 'מעבירין'? ומדוע רבים אינם מבחינים בכך?

בלשונות היהודים משמשת צורת היחיד יום כיפור או כיפור סתם (ערבית יהודית ולדינו, לצד כינויים נוספים), ומכאן השימושים הרווחים בימינו. בדיבור גבוה או בכתיבה נעשה שימוש גם בשם הקדום – יום הכיפורים.