המדור לשפת הסימנים הישראלית באקדמיה ללשון העברית יצר באופן רשמי סימנים חדשים בתחומי ההיסטוריה והארכאולוגיה.

בכל קהילת חירשים, ואפילו בקהילות קטנות מאוד, מתפתחת שפת סימנים המשמשת את הקהילה. שפת הסימנים העיקרית בישראל התפתחה מתוך התהוות קהילת החירשים בארץ, אך הושפעה משפות הסימנים השונות שהביאו עימם חירשים מגלי העלייה השונים לפני קום המדינה ולאחריה.

לאחר דיון מעמיק נבחרה שיטת המִסְפּוּר כשיטת הקטלוג לתצורות היד של שפת הסימנים הישראלית.

בשנת 2020 הוחלט בממשלה להקים יחידה לשפת הסימנים הישראלית (שס"י) תחת קורת הגג של האקדמיה ללשון העברית.

לעומת הפנטומימה ומחוות הידיים והפנים – שפת הסימנים היא שפה לכל דבר ועניין. יש לה תחביר ודקדוק משלה. אפשר להביע בה תיאורים , לתת הסבר, להביע דעה, לבטא רגשות, להשתמש בחוש הומור ולספר סיפורים.

שפות סימנים הן תוצר של אותו מוח אנושי ושל אותו צורך תקשורתי העומדים ביסודן של שפות דבורות. אם הערוץ השמיעתי זמין, השפה פורצת מהפה ונקלטת באוזניים, אך אם ערוץ זה אינו זמין, השפה פורצת דרך הידיים, הפנים והגוף ונקלטת באמצעות העיניים.