1.0 כללי

• כלל א – תנועה בהברה סגורה לא מוטעמת

  תנועה בהברה סגורה ולא מוטעמת (שאינה הברה סופית) אינה משתנה לשווא בנטייה. למשל: מַחְשֵׁב מַחְשְׁבִים מַחְשְׁבֵי־, הֶבְדֵּל הֶבְדֵּלִים, מֶרְחָב מֶרְחֲבֵי־, מִטְבָּח מִטְבָּחִים, דֻּגְמָה דֻּגְמָתוֹ, חָכְמָה חָכְמָתָהּ [1]; ובהברה הסגורה בדגש: מַגֶּבֶת מַגְּבוֹתֵיהֶם, הֶבְדֵּל הֶבְדֵּלִים, הֶשֵּׂג הֶשֵּׂגֵיהֶן, עִקָּר עִקְּרֵי־, שֻׁמָּן שֻׁמָּנִים.

  גם כשההברה נפתחה בשל שווא נח שהפך לחטף, תנועתה אינה משתנה, כגון מַאֲמָר מַאֲמָרִים, הֶעֱתֵק הֶעֱתֵקִים. הוא הדין לתנועה בהברה שנפתחה בשל היעדר דגש בעיצור מעיצורי אהחע"ר, כגון נַהָג נַהָגִים, שִׁעוּר שִׁעוּרֵיהֶם, מְגֻחָךְ מְגֻחָכִים (ללא תשלום דגש); חָרָט חָרָטֵי־, תֵּאוּר תֵּאוּרִים, מְכֹעָר מְכֹעָרִים (בתשלום דגש).

  • [1] אבל ראו את נטיית הרבים של השמות במשקל פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה.

  [ ישיבות המליאה רנח ]

• כלל ב – השתנות תנועה שלפניה שווא נע

  כאשר תנועה משתנה לשווא בנטייה, ולפניה שווא נע (או חטף) – תנועה באה במקום השווא הנע (או החטף). למשל: דְּבָרִים דִּבְרֵי־, נְדָבָה נִדְבַת־, עֲנָפִים עַנְפֵי־, נֶאֱמָנִים נֶאֶמְנֵי־, מַעֲשֵׂר מַעַשְׂרוֹת, חֲשֵׁכָה חֶשְׁכַת־.

  תנו דעתכם שאחרי השווא בדרך כלל לא יבוא דגש קל. יוצאים מכלל זה המילים: כְּסָפִים כַּסְפֵּי־, נְסָכִים נִסְכֵּיהֶם, רְשָׁפִים רִשְׁפֵּי־;[1] טְרָפִים (רבים של טָרָף) טַרְפֵּי־; וכן בְּרָכָה בִּרְכַּת־.[2]

  • [1] במקרא גם רִשְׁפֵי־ (בלי דגש). דגש קל יש במקרא גם בנטיית הרבים של צֶמֶד (צִמְדֵּי־). ראו עוד משקל פֶּעֶל.
    
  • [2] ראו משקל פְּעָלָה.

  [ ישיבות המליאה רנח, שסז ]