מילה להכיר

חנוכת הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן היא הזדמנות להכיר את המילה קַרְפִּיף שיוחדה בימינו לציון שטח מסילתי המשמש לתחזוקת רכבות, לחנייתן או לתפעולן (בלועזית: דִּיפּוֹ).

החלופות העבריות שנקבעו למונח הלועזי ריקול (Recall)  הן לפי ההקשר: קְרִיאָה לְתִקּוּן, קְרִיאָה לְהַחְלָפָה או קְרִיאָה לַהֲשָׁבַת מוּצָר.

המונח 'רוגלה' מציין תוכנת ריגול (באנגלית: spyware). מונח זה מצטרף למונחים אחרים באותו המשקל הקשורים למחשב, ובראשם הצמד 'תוכנה' ו'חומרה'.

מכבנה (בעבר נהג גם מכבנת) היא סיכה בעלת שתי זרועות להידוק שערות הראש. המילה נוצרה בעברית החדשה בהשראת מכבנתא מן הארמית הבבלית, אלא שבתלמוד נראה שהוראתה פריט לבוש אחר.

אנגד הוא מולקולה או מבנה מולקולרי – לרוב של חלבון – המצויים על שטח הפנים של נגיף או חיידק (או כל חומר אחר) ומעוררים ייצור נוגדנים (antibody) בגוף.

המבקשים להתהדר בלשונם בעת חיתוך אבטיח לפרוסות מוזמנים להשתמש בפועל סָפַת.

על השאלה שבכותרת ימהרו להשיב חובבי התשבצים כי הפתרון הוא פְּסֹקֶת, בשורש פס"ק ובמשמעות 'מְקום הפסקה, נתינת רווח בשיער'. ובכן – מניין לנו מילה זו?

בְּרֵזֵנְט הוא בד חזק ואטום למים המשמש כיסוי וציפוי (באנגלית: tarpaulin). החלופה העברית שנקבעה תמורתו היא אַבַּרְזִין.

המילה כרית משמשת בפי אנשי הטבע לציון אזור החוף שמתכסה ונחשף בגאות ובשפל. יש המשתמשים במילה כְּרִית לציון מחזור הגאות והשפל (tide באנגלית).

ערקום (talus) הוא שמה של עצם הנמצאת בין עצם העקב לעצם השׁוֹקָה והשׁוֹקִית – עצם זו היא החלק התחתון של המפרק. מקור המילה ערקום בארמית של התלמוד הבבלי, בדיון על הלכות טרֵפות.

הפועל הלחית ושם הפעולה הלחתה משמשים בקרב בעלי כלבים וּוטרינרים לציון קירור הגוף של הכלב (ובעלי חיים אחרים) על ידי הגברת קצב הנשימה, פתיחת הפה והוצאת הלשון.

מטוש הוא מקלון שבקצהו צמר גפן והוא נועד ללקיחת דגימות, כמו משטח גרון, או לניקוי אוזניים. המונח רוֹוח בקרב אנשי רפואה ומעבדה.

מַרְחֶשֶׁת היא כלי לטיגון עמוק. היא גזורה מהשורש רח"ש שהוראתו היא 'נע', 'לחש'.

קינוב או קניבה פירושן הסרת עלים פגומים מירקות. מן השורש הזה נוצרה גם קְנֹבֶת לציון העלים הפגומים המוסָרים מן הירק.

שמו התקני של המקל דק שנועד לבחישת משקה כגון קפה הוא מַבְחֵשׁ, אך לצידו משמשת גם המילה בּוֹחֲשָׁן.

יַעֶפֶת או בלעז "ג'ט לג" היא תחושת עייפות וטשטוש אחרי טיסה ממושכת, בעיקר כאשר יש הפרשי זמן ניכרים בין נמל המוצא לנמל היעד.

בהקשר הכללי והמשפטי רווחת בעברית המילה פיקצייה – המצאה של דבר שלא היה ולא נברא, בדרך כלל כדי להשיג מטרה כלשהי. לכך נקבעה החלופה העברית מִבְדֶּה.

את המילה יוכלה במשמעות פוטנציאל חידש המשורר יונתן רטוש, ובשנת 2013 אימצה אותה האקדמיה. באיזו מילה היא התחרתה?

המילה צהלולים משלבת צהלות והילולים ומזכירה את הקול "לוּ־לוּ־לוּ". מי חידש את המילה ומתי היא הופיעה לראשונה?

את המילה המחודשת פתיתונים (קונפטי) בחרה האקדמיה משלל הצעות שקיבלה מן הציבור.

מה אצילי ידיים – החלק העליון של היד? בתי השחי? ואולי המרפקים? התשובה תלויה בתקופה.

ארכובּה היא ברך. מן המשמעות של ברך קיבלה המילה ארכובה משמעות של כלי כָּפוף, וכיום בעיקר ידית כפופה.

צדע הוא החלק בפנים שבין המצח לאוזן. ממנו המילה הַצְדָּעָה – מחוות כבוד צבאית שבה שמים את היד על הצדע.

איווה פירושו 'ביקש', 'השתוקק'. בתנ"ך הפועל הזה משמש בעיקר בצירוף אִוְּתָה נַפְשׁוֹ.

רבים טועים לחשוב כי פָּרַף מציין פתיחה והתרה, ואולם משמעותו של הפועל הפוכה: 'חיבר בקרס', 'רָכַס'.

נָקַף פירושו סָבַב, עָבַר – בעיקר בהקשר של זמן ומועד, אך גם חָבַט, הִכָּה. ואיך זה קשור לנקיפות מצפון?

שזרוע פירושו זריעת דשא בתוך מדשאה קיימת.

הפועל אינה פירושו 'זימן', 'הִקְרָה'. בימינו הפועל אִנָּה משמש לעיתים בלשון הגבוהה בצירופים דוגמת 'אינה הגורל'.

גומץ במקרא הוא גומה או בור. במונחי האנטומיה של האקדמיה נבחר הגומץ לציון גומה שטוחה של גוף או של איבר.

מַלקטת היא כלי קטן בעל שתי זרועות דקות וגמישות המיועד לאחוז דברים עדינים. המלקטת משמשת גם לתלישת שערות קצרות.

מרצדת היא קישוט או צעצוע עשוי מעצמים תלויים (דמויות של חיות, פעמונים וכיוצא בהם) המתנועעים בשיווי משקל למשב אוויר או מופעלים על ידי סוללות או קפיץ.

אקווה היא מאגר מי תהום, ובלשון המקצועית אַקְווִיפֵר. המילה אקווה קשורה למים בדומה למילה מִקְוֶה, ויש בה גם רמז למילה הלטינית aqua שמשמעה מים.

הֶגְוֵן הוא החלופה העברית לווריאציה – מעין העתק של דבר השונה במקצת מן המקור, במכוון או שלא במכוון.

לפעולת ניקוי השיניים בחוט (flossing באנגלית) אפשר לקרוא בעברית חציצת שיניים על פי לשון חז"ל.